העולם לא משתנה. רק המחירים משתנים, והאנשים חוזרים על אותן טעויות עם שמות חדשים.
בכל מחזור שוק מגיע הרגע שבו המשקיעים הוותיקים, אלו שדבקים באסטרטגיה, נראים כמו טיפשים. ובדיוק אז, מי שרץ אחרי העדר מגלה שהוא קנה ביוקר ומכר בזול. זה קרה פעם, זה יקרה שוב, וזה יקרה גם לך אם לא תכיר את האויב הכי גדול שלך: אתה עצמך.
העמוד הזה הוא לא על מספרים. הוא על הראש. על פחד, על חמדנות, על FOMO, ועל למה משקיעים חכמים עושים דברים טיפשיים ברגע הכי לא נכון.
הפסיכולוגיה של משקיעים היא פשוטה להבנה וקשה לביצוע: כשכולם מפחדים, אתה אמור לקנות. כשכולם חוגגים, אתה אמור להיזהר. בפועל, רוב האנשים עושים בדיוק ההפך.
למה? כי כאב של הפסד חזק פי שניים מהשמחה של רווח. כי לראות את השכן מרוויח כואב יותר מלראות את התיק שלך יורד. וכי השוק יודע להעניש סבלנות בטווח הקצר ולתגמל אותה בטווח הארוך, ורוב האנשים לא מחזיקים מעמד עד הטווח הארוך.
על זה כתבתי בהרחבה כאן: מסתבר שהעולם לא משתנה וההתנהגות הפסיכולוגית שלא מפסיקה להרוג משקיעים
FOMO הוא לא רגש, הוא מנגנון. אתה רואה מניה עולה 30 אחוז בחודש, אתה שומע על חבר שקנה אותה, ופתאום אתה בטוח שאם לא תקנה עכשיו, תפספס את הרכבת. רק שהרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה, ואתה עולה עליה במהירות שיא, בלי לבדוק לאן היא נוסעת.
המבחן שלי ל-FOMO הוא פשוט: אם לא הייתי קונה את המניה הזו לפני שעלתה, למה שאקנה אותה עכשיו, אחרי שעלתה? אם אין לי תשובה טובה, אני לא קונה. זו שאלה קטנה שחוסכת הרבה כסף.
בנג'מין גראהם אמר: בטווח הקצר השוק הוא מכונת הצבעה, בטווח הארוך הוא מכונת שקילה. בטווח הקצר, המחיר נקבע לפי מצב רוח. בטווח הארוך, המחיר נקבע לפי משקל אמיתי - רווחים, נכסים, מזומנים.
מי שחי לפי מכונת ההצבעה, קונה ומוכר לפי מצב רוח. מי שחי לפי מכונת השקילה, קונה עסק ומחכה שהמשקל יוכיח את עצמו. על זה כתבתי כאן: מכונת הצבעה מול מכונת שקילה: למה להיות צודק בבורסה לא מספיק
לפני שאני לוחץ על כפתור, אני עוצר ושואל:
אם הגעת לכאן בפעם הראשונה, קרא בסדר הזה:
גם כדאי לקרוא את העמוד המשלים: השקעות ערך, כי בלי כלים למדידת שווי, הפסיכולוגיה לבד לא מספיקה.
זה לא ייעוץ השקעות ולא המלצה לקנות או למכור שום דבר. זה מה שאני חושב, אחרי שראיתי את אותה טעות חוזרת על עצמה שוב ושוב, ואני יכול לטעות.
כאן היה האינטנסיבי, בהצלחה.